כאשר קו המרכז המגנטי של המנוע אינו מיושר

השדה המגנטי של המנוע משתקף בעיקר בפער שבין הסטטור לרוטור, וזה מה שאנו מכנים שדה מגנטי של פער אוויר. כאשר רוטור המנוע נע למיקום מסוים בכיוון הצירי, הקווים המגנטיים של שדה מגנטי של פער האוויר כולם ניצבים לציר המנוע ואין להם רכיב צירי. המרכזים המגנטיים בין הסטטור לרוטור נמצאים במצב מיושר. בשלב זה, החריצים המעובדים במיוחד על...ציר המנועקצה ההארכה הוא מיקום הקו נקרא קו המרכז המגנטי.

עבור מנועים גדולים ובינוניים המשתמשים במסבים הזזה, כאשר המנוע נעצר ופועל, ניתן לראות את הרוטור נע באופן משמעותי בכיוון הצירי. תהליך זה הוא תהליך היישור של קו המרכז המגנטי. על מנת למנוע כוח צירי נוסף הגורם נזק לציוד או משפיע על דיוק הפעולה, יש להפעיל את הציר ולבטל את פעולתו לפני החיבור, ויש לכייל את מיקום קו המרכז המגנטי, ולאחר מכן יש להתקין את החיבור.

תיאורטית, המרכזים הגיאומטריים הציריים של סטטור המנוע והרוטור אמורים להיות חופפים. עם זאת, עקב פעולות הרכבה בפועל ושגיאות עיבוד שבבי של חלקים, קשה להבטיח את הסימטריה הצירית של השדה המגנטי או את יישור קו המרכז המגנטי. עקב שגיאות אלו, לאחר הפעלת המנוע, הרוטור של המנוע ינוע לכיוון מרכז השדה המגנטי עקב השדה המגנטי, ויתקן את הסטייה לאחר ההרכבה בפועל. אם לא מתבצע כיול, כאשר המנוע פועל, ציר המנוע יהיה נתון לאינטראקציה בין כוח הידוק התקנת הציוד לכוח האלקטרומגנטי הצירי, וכתוצאה מכך ייווצר תנועה הדדית צירית, שהיא מה שאנו מכנים תנועה צירית.

התהליך ההדדי של מרכוז וסטייה רציפים של הנ"לקווי כוח מגנטייםיגרום לעוצמת הרטט הצירי של המנוע להיות גדולה או קטנה יותר בהתאם לרמת הסטייה של קו המרכז המגנטי. במקרים חמורים, הנזק לגוף המנוע ולציוד הנגרר עלול להיות קטלני.

במילים פשוטות, לאחר הפעלת המנוע, הוא ישלים אוטומטית את כוונון המרכוז של קו המרכז המגנטי, כלומר, יתקן את חוסר היישור של הסטטור והרוטור הנגרם מגורמים שונים, ויקבע את תוכנית כוונון ההתקנה בהתאם.

בהפקה ובתהליך הייצורשל המנוע, אם ישנן בעיות כגון קפיצת ליבת המנוע החוצה, פרסה, חוסר יישור של הסטטור והרוטור, פער אוויר לא אחיד בין הסטטור לרוטור וכו', לאחר הפעלת המנוע, חלק הרוטור יחווה גם דרגות שונות של תנועה צירית. בנוסף לתנועה היחסית של המיקומים הציריים של ליבת הסטטור וליבת הרוטור, מערכת המיסבים של המנוע תושפע גם כן. כאשר התזוזה הצירית עולה על המרווח הצירי המותר, מצב הפעולה של המיסב עצמו יתדרדר, מה שיגרום לרעש, חום ותופעות לא רצויות אחרות. אם התנועה חזקה, השומן במיסב ייפלט החוצה, ובכך יגרום לשריפת המיסבים עקב שימון לקוי בפרק זמן קצר יחסית.