מדוע משתמשים בהגנה דיפרנציאלית במנועים גדולים במתח גבוה?

בהשוואה לקטנים ומנועים בגודל בינוני,מנועים במתח גבוהיקרים, ותרחישי היישום שלהם קריטיים ומיוחדים. בין אם מדובר בסילוק גוף המנוע לאחר תקלה או בבעיות אחרות הנובעות מהתקלה, הן עשויות להיות חמורות הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים לדמיין. מסיבה זו, התקני הגנה דיפרנציאלית משמשים עבור מנועי מתח גבוה המשמשים באירועים מיוחדים, שמטרתם היא לגלות בעיות בזמן וביעילות ולמנוע הידרדרות נוספת של הבעיות.
הגנה דיפרנציאלית היא אמצעי הגנה יעיל מאוד להפעלה בטוחה של ציוד חשמלי. היא משתמשת במאפיינים של הפעלת פעולות הגנה על ידי הפרש הווקטור בין זרם הקלט לזרם הפלט שלציוד חשמלי, מה שהופך כל רשת חשמל דו-יציאתית, גנרטור, מנוע, שנאי וציוד חשמלי אחר ליישומים קלאסיים מאוד.

הגנה דיפרנציאלית נמצאת בשימוש נרחב יחסית במנועים גדולים של מתח גבוה. לדוגמה, מנועים במתח גבוה המשמשים בציוד חשמל ראשי ואוורור ראשי של מכרות חייבים להיות מצוידים בהתקני הגנה דיפרנציאלית כדי להבטיח פעולה בטוחה ואמינה של המערכת ולמנוע הפסדים כלכליים גדולים ותאונות בטיחות הנגרמות כתוצאה מכיבוי בלתי צפוי.
סלילי הסטטור של מנועים גדולים במתח גבוה מאמצים בדרך כלל חיבור כוכבי, עם שלושה הדקי יציאה כברירת מחדל. כאשר מותקנת הגנה דיפרנציאלית, המנוע חייב להיות בעל 6 הדקי יציאה. התקן ההגנה הדיפרנציאלית המופעל על המנוע פועל באופן הבא: מזהה את זרמי ההתחלה והסיום של המנוע, ומשווה את הפרש הפאזה והמשרעת בין זרמי ההתחלה והסיום. בנסיבות רגילות, הפרש האמפליטודה והפאזה בין זרמי ההתחלה והסיום הוא אפס, כלומר, הזרם הזורם לתוך המנוע שווה לזרם הזורם החוצה מהמנוע; כאשר מתרחשת תקלת קצר חשמלי כגון פאזה-פאזה, סיבוב-סיבוב או לאדמה בתוך המנוע, נוצר זרם דיפרנציאלי בין השניים ומגיע לערך מסוים, פונקציית ההגנה מופעלת.